אני מתנדב ב"ה 22 שנה. מתנדב פעיל מאוד. לפני כשנה אמרתי למישהו שהתעניין אצלי שנראה לי שכבר חוויתי את כל המראות הקשים בכל הסיטואציות האפשריות, ולא נראה לי שיש משהו יותר מזעזע ממה שנחשפתי אליו עד כה. חוויתי פיגועים, נפילות טילים, תאונות דרכים ועבודה. אסונות בבית. הכל.

לפני תקופה קצרה קיבלתי את השוק שלי.

את היום הזה לא אשכח בחיי.

זה היה יום שישי והתאריך היה בדיוק יום הנישואים שלנו. החלטנו לחגוג לעצמינו בקטן את הארוע, סיימנו את ההכנות לשבת בשעה מוקדמת וישבנו לכוס קפה עם עוגת פינוק שקנינו במיוחד לכבוד המאורע.היה נעים, הבית היה מוכן לשבת, על הפלטה עמדו סירים מעלי ניחוח ואנחנו נהנינו מהזמן שלנו.

ואז נכנסה קריאה בקשר. תאונה קשה.

חזרתי מיום עבודה, הייתי בכיוון הבית מנתניה. כשהגעתי לצומת גלילות, אני רואה תאונה ואנשים מאותתים לי בדחיפות להגיע.
ניסיתי  להאזין בקשר שלנו ובמד"א – אין שום דיווח.
עוד לא הספקתי לעצור סופית את האמבולנס, ואזרחים פתחו לי דלתות אחוריות והניחו לי על המיטה 2 פצועים מחוסרי הכרה.

זעקותיו של בני בן הארבע החרידו את חלל הבית, הוא נגע במגהץ לוהט ומיד נראתה כוויה מכוערת. תוך שניות משקראתי לעזרה היה בביתנו חובש של הצלה דרום שטיפל בבני במקצועיות ובמהירות עם ברשילד שחילקתם למתנדבים והקל על כאבו.
גם סוכריה הוא לא שכח לתת לילד שנרגע מיד... אין לנו מילים... ​