חזרתי מיום עבודה כשהגעתי לצומת גלילות ורואה תאונה. אנשים מאותתים לי בדחיפות. עוד לא עצרתי, ואזרחים פתחו את הדלתות האחוריות והניחו לי על המיטה 2 פצועים מחוסרי הכרה.
אני לבד.
2 ילדים קטנים בני 3 ו-4.5, פצועים קשה ומחוסרי הכרה.
שניה אחת לא הרשיתי לעצמי לאבד עשתונות. תוך פעולות מצילות חיים אני מתקשר למד"א ומבקש 2 נט"ן. חסימת עורקים, עצירת דימומים ונסיונות החייאה – ואני עדיין לבד. נאמר לי שיצאו ניידות מכפר סבא (10 דק') ומת"א (15 דק'). הודעתי שאני מתקדם לאיכילוב ונעשה חבירה בדרך. המצב קשה וכל שניה קריטית.
כשהגעתי למחלף השלום, ביקשתי שייערכו באיכילוב עם חדרי הלם וצוות בחוץ. המתינו לי שם והריצו את הילדים לטיפול. האחד לצערי לא שרד, השני ב"ה ניצל הודות לטיפול שזכיתי להעניק בזירה.
זו היתה זירה קשה מאוד – לבדי מול 2 פצועים אנוש. תוך שניות היה עלי להכריע בהחלטות של חיים ומוות. האירוע ערך 17 דקות על השעון, אך רישומו נחרט בי לנצח.