את היום הזה לא אשכח בחיי. זה היה יום הנישואים שלנו. ישבנו לכוס קפה עם עוגת פינוק כשנכנסה קריאה בקשר – תאונה קשה. מבט באשתי הבהיר שהיא יודעת את סדר העדיפויות. דקה אחר כך דילגתי את המדרגות שתיים שתיים עם תיק הציוד.
זו אכן היתה תאונה קשה מאוד. חילצנו מהרכב אדם עם איבוד צלם אנוש. קבענו את מותו. נשארתי לסייע לבני המשפחה כשהתחילו להתברר הפרטים… במקום להגיש עזרה הפכתי לניזקק.
התמוטטתי.
מסתבר שזה עתה טיפלתי בגופתו של החבר הכי קרוב שהיה לי בישיבה. ישנו באותו חדר שש שנים! הוא היה הראשון שידע על ארוסי ואני הראשון שידע שהוא יוצא ל'פגישה'. אחר כך הפגישות פסקו. ועכשיו…
במשך כל השבת לא יכולתי לקום לסעודות, הזכרונות הציפו אותי. ביום ראשון הפנו אותי לטיפול אצל פסיכולוג מומחה בטראומות.
זו היתה חוויה מזעזעת אבל למדתי להכיל אותה וקיבלתי כלים למצבים קשים. כמובן שאני ממשיך להתנדב ויוצא